בינת יישום מערכות בע"מ נ' אליפור את גוסטב בע"מ

החלטה

לפני בקשת לרשות להגן.

מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום 43,130 ₪, בגין ערבות בנקאית שחילטה המבקשת למשיבה. המשיבה טוענת כי המבקשת שימשה כקבלן משנה לביצוע עבודות חשמל בפרוייקט שנבנה עבור משטרת ישראל. המבקשת הזמינה מאת המשיבה, מערכת מתח נמוך. לאחר שנותרו 41,550 ₪ לתשלום בגין הספקת המערכת, דרשה המבקשת ערבות בנקאית להבטחת השלמת העבודות ומסירתן. למרות שלא הייתה מחויבת לכך, הסכימה המשיבה להמצאת ערבות כאמור למשך שלושה חודשים, אשר תבוטל מיד עם מסירת המערכת. בעקבות כך, יתרת התמורה החוזית שולמה למשיבה. המערכת נמסרה למשטרת ישראל לשביעות רצונה המלא. בסמוך לכך, הסתבר כי עשרים בקרי חסכון, שכבר סופקו על ידי המשיבה במסגרת ההזמנה, נשרפו עקב הפסקות חשמל, שלא באשמת המשיבה. המבקשת אשר הכירה באחריותה לכך, הזמינה מאת המשיבה עשרים בקרים חדשים בתמורה לסך של 20,400 ₪ בצירוף מע"מ. דא עקא, תשע עשר ימים בלבד לאחר מכן, החליטה המבקשת לחלט את הערבות הבנקאית ללא עילה והמבקשת אף לא שילמה למשיבה את תמורת הבקרים. בסופו של דבר, הסכום שולם על ידי הקבלן הראשי, אשר הודיע כי בכוונתו לקזז סכום זה מחשבונה של המבקשת. סכום ערבות לא הוחזר למשיבה עד היום.

תמצית טיעוני הבקשה

המבקשת טוענת כי אולצה על ידי הפיקוח של הפרויקט להתקשר עם המשיבה. המשיבה הוציאה ערבות ביצוע להבטחת ביצוע העבודות והשלמתן. מאחר והעבודות לא הושלמו, הבנק נדרש להאריך את תוקף הערבות ומשלא נענע לכך, נדרש לשלם את הערבות למבקשת. המבקשת טוענת כי המשיבה איחרה בהשלמת העבודות. העבודות נמסרו רק ביום 6.7.08 ואף זאת באופן חלקי. הפיקוח של הפרויקט הפחית למבקשת 84,411 ₪ + מע"מ, בגין 85 ימי איחור, שלהם אחראית המשיבה. התשלום עבור הבקרים נכפה על המבקשת, אשר הופעל עליה לחץ מצד הפיקוח ומנגד נדרשה המבקשת לתת למשיבה התחייבות לתשלום הבקרים, למרות שלא המבקשת הייתה אמורה לשאת בעלות החלפתם. הקבלן הראשי קיזז למבקשת את תמורת הבקרים, אשר בסופו של דבר שולם על ידו למשיבה. משטרת ישראל הוציאה מכתב לגבי התקלה שחלה באתר ואשר גרמה לצורך בהחלפת הבקרים. לפי מכתב זה, התקלה לא נגרמה עקב בעיות חשמל שבאחריות המבקשת אלא בעיות מיזוג אוויר שבאחריות קבלן אחר. המבקשת טוענת לפגיעה במוניטין, המוערכת בסך של 500,000 ₪.

דיון

ביום 14.2.10 התקיים דיון בבקשת הרשות להגן. נציג המבקשת נחקר על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית ובכפוף להפקדה, כפי שיפורט להלן.

המבקשת מודה כי חילטה את הערבות ועל כן עליה לספק טענות הגנה לכאורה המצדיקות מעשה זה. הוצאת ערבות לא הייתה חלק מההסכם המקורי שבין הצדדים. מדובר בסיכום שהושג לאחר מכן, בשלהי הפרוייקט. המבקשת טוענת כי מדובר בערבות ביצוע להבטחת מלוא התחייבויות המשיבה כולל נזקי איחור בלו"ז ואילו המשיבה טוענת כי מדובר בערבות להבטחת מסירת העבודות בלבד והעיקר - כי הותנה שהערבות תוחזר מיד עם מסירת הפרוייקט. המשיבה מסתכמת בנקודה זו, על מכתבה מיום 13.2.08 (נספח ב' לתביעה). במכתב זה נרשם במפורש כי הערבות "...תבוטל מיד לאחר מסירת המערכת למשטרה".

לא מצאתי בחומר שהוצג לפני מכתב כלשהו מאת המבקשת, שבא להתנגד למכתב המשיבה מיום 13.2.08, אשר כאמור, מציין במפורש כי הערבות תבוטל מיד לאחר מסירת העבודות. המצהיר נחקר על קבלת מכתב זה וטען כי אינו זוכר אותו. דא עקא, בתצהיר שלו עצמו (סעיף 41.3), התייחס המצהיר למכתב ואף הסתמך עליו ומכל מקום, לא טען כי המכתב לא התקבל. העובדה שלא יצא מכתב כלשהו מצד המבקשת שמתנגד לדברי המשיבה באותו המכתב, אשר לפיהם הערבות תבוטל מיד עם מסירת הפרוייקט, מצביעה על כך שסביר להניח שזה מה שסוכם בין הצדדים. הטענה שלפיה רשאית הייתה המשיבה לחלט את הערבות בגין איחור בלוחות זמנים, אינה מגובה בתשתית עובדתית ממשית. כאמור, לפי המכתב נספח ב', שקבלתו לא הוכחשה על ידי המבקשת ואשר לא באה לו כל תגובה מצידה בזמנו, עולה כי הנושא של שימוש בערבות לצורך גביית נזקים לא הוזכר בכתובים ולא היה חלק מהסיכום בין הצדדים.

זאת ועוד: העיתוי של בקשת החילוט ולחילופין הארכת הערבות, זמן קצר לאחר קבלת הבקרים לפי ההסכם שנחתם מול המשיבה, מצביעה על כך שהחילוט נעשה כתגובה לנושא הבקרים ולאו דווקא בתגובה לטענה של איחור בלו"ז.

הטענה גופה, לגבי הנזק של למעלה מ-80,000 ₪ בגין האיחור בלו"ז, מוטלת בספק וזאת נוכח הודאת המצהיר בחקירתו, כי לא היה לוח זמנים מסוכם בעת ההתקשרות. לפי המצהיר, על לוחות הזמנים דובר תוך כדי העבודה וכי הדבר היה לפי קצב הבנייה (עמ' 1 למטה ועמ' 2 למעלה לפרוטוקול). המבקשת מסתמכת על התכבתויות ועל סיכומי פגישות שנערכו במהלך הפרוייקט ואשר מתוכם ניתן אמנם לדלות התייחסויות כאלה ואחרות לגבי איחור בלו"ז בנקודות מסוימות בפרוייקט, אולם לא ניתן למצוא בכל החומר שהוגש על ידי המבקשת, ראיה ממשית לכך שהמשיבה התחייבה למסור את המערכת עד למועד מסוים דווקא. בנסיבות אלה, היינו, בהעדר לו"ז מסוכם בין הצדדים מראש וכאשר העבודות תלויות בקצב הבנייה וכאשר מדובר בפרוייקט שבו מעורבים קבלנים נוספים וקיימת השפעה הדדית על לוחות הזמנים של כל קבלן בעקבות ביצוע עבודות של קבלנים אחרים, הטענה שלפיה המשיבה חייבת למבקשת את מלוא הקנס שהוטל עליה על ידי הקבלן הראשי הנה טענה שסיכוייה נמוכים ביותר.

בכל הנוגע לטענה שלפיה ההסכם בדבר תשלום עבור הבקרים נעשה תחת כפיה, מסופק אני אם בנסיבות העניין, טענה זו מקימה הגנה ולו בדוחק כנגד התביעה וזאת נוכח העובדה שלא ניתן למצוא הודעת ביטול ממשית של ההסכם האמור וגם לא טענה בדבר כפיה בסמוך לאחר הספקת הבקרים. גם אם הייתה טענה כזו או הודעת ביטול, ספק אם מדובר בנסיבות של כפייה. המצהיר רמז בחקירתו כי היה למבקשת נוח יותר לקבל מהמשיבה את הבקרים ולא לשלם עבורם, מאשר להסתכן בחילוט ערבות של כ-180,000 ₪ מצד הקבלן הראשי 0עמ' 3, ש' 22 – 26).

סוף דבר

נוכח האמור לעיל, ועל רקע ההלכות הידועות לגבי רשות להגן, החלטתי כי האיזון הראוי בנסיבות העניין, הנו התניית הרשות להגן בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט עד יום 1.4.10. במידה וכך יעשה, תינתן רשות להגן בטענות שהועלו אודות האיחור בלו"ז ואודות חתימת הסכם הבקרים באילוץ. הטענה בדבר נזקי מונטין בסכום של 500,000 ₪, נדחית ולו מפאת חוסר פירוט מינמאלי של הסכום הנ"ל.

תז"פ ליום 3.4.10.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בלשכתי.

ה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: